וַתְּהִ֨י הַתְּשֻׁעָ֜ה בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא לְאֵ֖בֶל לְכָל־הָעָ֑ם כִּֽי־שָׁמַ֣ע הָעָ֗ם בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ לֵאמֹ֔ר נֶעֱצַ֥ב הַמֶּ֖לֶךְ עַל־בְּנֽוֹ׃
חזקוני
ויתעצב אל לבו שיעצו לבראותו. ד״א ויתעצב אל לבו אאדם קאי הקב״ה נתעצב בשביל לבו של אדם שהיה חושב מחשבות רעות כמו כי נעצב אל דוד שפי׳ בשביל דוד. ד״א ויתעצב אל לבו אין עציבה אלא אבילות כמו שנאמר כי נעצב המלך על בנו פי׳ נתאבל על עולמו. ואם תאמר וכי מתאבלים קודם שימות המת אלא אדם שאינו יודע רגעי הזמן אינו יכול להתאבל עד שימות המת אבל הקב״ה שהכל גלוי וידוע לפניו וחי לעולם מתאבל תחלה. ד״א ויתעצב אל לבו האדם היה [נעצב] אל לבו של הקב״ה כעצב נבזה ונמאס בעיניו של הקב״ה.
רש"י
ויתעצב אל לבו. נִתְאַבֵּל עַל אָבְדַן מַעֲשֵׂה יָדָיו, כְּמוֹ נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ (שם ב' י"ט), וְזוֹ כָתַבְתִּי לִתְשׁוּבַת הַמִּינִים גּוֹי אֶחָד שֶׁשָּׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, אָמַר לוֹ אֵין אַתֶּם מוֹדִים שֶׁהַקָּבָּ"ה רוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד? אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ וְהָא כְתִיב וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ? אָמַר לוֹ נוֹלַד לְךָ בֵּן זָכָר מִיָּמֶיךָ? אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ וּמֶה עָשִׂיתָ? אָמַר לוֹ שָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי אֶת הַכֹּל, אָמַר לוֹ וְלֹא הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁסּוֹפוֹ לָמוּת? אָמַר לוֹ בִּשְׁעַת חֶדְוָתָא חֶדְוָתָא בִּשְׁעַת אֶבְלָא אֶבְלָא, אָמַר לוֹ כָּךְ מַעֲשֵׂה הַקָּבָּ"ה, אַף עַל פִּי שֶׁגָּלוּי לְפָנָיו שֶׁסּוֹפָן לַחֲטוֹא וּלְאָבְדָן לֹא נִמְנַע מִלְּבָרְאָן בִּשְׁבִיל הַצַּדִּיקִים הָעֲתִידִים לַעֲמֹד מֵהֶם:
מחוקקי יהודה; קרני אור
[כ] ואו"ת "וַאֲמַר בְמֵימרֵיה לְמִתבַר תוקפיהון כרעותיה" והכוונה עלה על לבו של מקום להעציב האדם, וכתב הרש"ד נטה מדרך פשטות הכתוב כדי להרחיק מדת העצבון מהאל ית' שהוא מרומם ונשגב מכל מדה פחותה, ועיין אוה"ג ברא' סי' 21 ובס' יא"ר על התרגום, ובס' לחם ושמלה, ובשמלת גר, ועיין עקידה דברים שער פ"ז ושם תראה הפלגת מליצתם ז"ל באומרם מקום יש לו להקב"ה ששם בוכה ומסתרים שמו (חגיגה ה ב) וכוונת מי שאמר כאן בבתי בראי כאן בבתי גואי (שם) והכל להורות איך יאמר בו ית' זה וכיו"ב, ומעתה לא תשומם באומרו ויתעצב אל לבו, כי הוא כמו "והמה מרו ועצבו את רוח קדשו (ישעי' סג, יוד) וההבדל בין נעצב ובין התעצב כתב רנה"ו כי אותן שבנפעל הם בטבע כשיארע לאדם צרה יעצב ממנה, כמו "כי נעצב המלך על בנו" (ש"ב, יט, ג) "כי נעצב אל דוד (ש"א, כ, לד) וכדוגמתן אין לסמוך אל השם, אבל מתעצב הוא על המתבונן בדבר וצר לו, ולא מצינו רק זה, ופעם שני "ויתעצבו האנשים ויחר להם מאוד" (למטה לד, ז,) לפי שהתבוננו הרעה שעשה, וכאמרו כי נבלה עשה וגו' וכן לא יעשה, וכן כביכול כשנחם השם וחשב למחות את האדם ראה שהוא כלי חפץ והתעצב לאבדו: